סיפור אישי – יעל

לתת לחולה לעבור לעולם הבא בצורה אנושית, כך מגדירה הגב’ יעל כץ את הטיפול התומך במסגרת של הוספיס בית.   

יעל נעזרה במסגרת הוספיס בית של שרן שירותי רפואה, עבור בעלה יצחק ז”ל שנפטר באוקטובר 2018.  במשך קרוב לעשר שנים, יצחק היה חולה במחלת הפרקינסון שהלכה והחמירה ובאה לידי ביטוי בין השאר בפגיעה קוגניטיבית שהובילה לדמנציה קשה. יעל מספרת: “מכיוון שאצל יצחק, מחלת הפרקינסון לא התבטאה ברעידות בגוף, אלא בתסמינים פיזיים אחרים, כולל חוסר יציבות שהובילה לנפילות ולאשפוזים ובפגיעה קוגניטיבית, המחלה התגלתה באחור של כמה שנים. כאשר הוא אובחן כחולה בפרקינסון היו כבר תסמינים של דמנציה. היו ימים בהם יצחק סבל מדמיונות ומהזיות ובימים בהם היה צלול הוא דיבר לעניין וגם היה ער למצבו הפיזי החמור וביקש שאם מצבו ימשיך להתדרדר, לא יאריכו את חייו באופן אקטיבי. ואכן כשלוש שנים לפני פטירתו, ערכנו אצל עו”ד, צוואה וכאשר מצבו התדרדר עוד יותר ביקשתי מהצוות הרפואי שיכבדו את בקשתו ולא יתנו לו טיפולים שיאריכו את חייו ואת סבלו.

5 שנים טיפלנו ביצחק בבית, בשנתיים הראשונות טיפלתי בו לבד ואחר כך הצטרפה אלינו מטפלת סיעודית. למרות הקשיים רציתי לטפל בו בבית. גם באשפוז האחרון כשהיה ברור שמצבו סופני, כשנתנו לנו שתי אופציות או לאשפז אותו במחלקה לחולים מורכבים במצב סופני או במסגרת של הוספיס בית, העדפנו לטפל בו בבית. כאשר בקופת החולים מכבי הציעו את האופציה של הוספיס בית שמחנו שיש את האפשרות לתת ליצחק לסיים את חייו בבית כשכל המשפחה לצידו. שני ילדינו שגרים בארה”ב הגיעו עם הנכדים ובמשך שלושה שבועות עד למותו, דאגו שיהיה לו הכי טוב שאפשר בנסיבות הקיימות. בשעות בהן הוא התעורר והיה צלול הוא שמח שהוא בבית. הילדים השמיעו לו את המוסיקה שהוא אוהב והבית היה מלא בצחוק של נכדינו הקטנים.

אנחנו הרגשנו שהטיפול של שרן ובעיקר של האח דימה, נתן ליצחק את כל התמיכה ואפשר לו לעבור באנושיות לעולם הבא. דימה סיפר לנו מהם הסימנים האופייניים לכך שהמוות מתקרב, במצב של פרקינסון ודמנציה: פגיעה בשריר הבליעה וכאבים. מבחינת יצחק, ברגע שהכאבים החלו הוא נתן לו מורפין על מנת שלא יסבול ומבחינתנו, הסיוע שלו אפשר לנו להתכונן לפרידה מיצחק. ברגע שידענו מהם הסימנים שמבשרים על המוות, היה לנו זמן לעכל את המוות ולהתכונן לפרידה. כולנו היינו סביבו. יצחק נפטר כמה דקות אחרי שבני, שהגיע מארה”ב,  אמר לו אבא כולנו כאן איתך. אתה יכול להיפרד מאיתנו עכשיו.

אני מרגישה שהשרות של שרן נתן לנו את האפשרות להיפרד מיצחק בצורה הכי טובה שיכולה להיות.  אנחנו מודים לדימה על כך שהוא סייע ליצחק בתקופה האחרונה לחייו והיה זמין עבורנו בכל שעה. גם עבורי, למרות שהייתי חזקה והצלחתי לגייס את הכוחות הפיזיים והנפשיים לטפל ביצחק, דימה עזר לי לדעת למה לצפות ונתן לי האפשרות להיפרד מבעלי. הביקור של דימה במהלך השבעה, לאחר שהוא למעשה סיים כבר את תפקידו, הוכיח עוד יותר עד כמה הוא מסור לעבודתו ועד כמה הוא דאג גם לי, אחרי שהמון זמן הזנחתי את הבריאות שלי בגלל הטיפול בבעלי.  לכן הדבר הראשון שעשיתי אחרי שקמנו מהשבעה, היה לכתוב  מכתב תודה לדימה”.