“לאט לאט היא סיימה את החיים, אבל כשכולנו מסביבה. ממש עד הרגע האחרון”
עליזה שרי משתפת בתחושות ובמחשבות שליוו אותה בתקופת האשפוז הביתי של אמה, עדה רוגינסקי ז”ל
עד כחצי שנה לפני פטירתה היו חייה של עדה רוגינסקי ז”ל עשירים ומלאים. כשנה לפני מותה חגגה את יום הולדתה ה-90 והיתה במלוא אונה וצלילותה. ההחמרה במצבה היתה מהירה ופתאומית.
“אמא סבלה מאי-ספיקת כליות. היא היתה מאושפזת פעמיים בפרק זמן קצר ותקופות האשפוז היו נוראיות עבורה. ההחמרה במצבה הייתה פתאומית וחדה. הצוות הרפואי הציעה לנו לעשות דיאליזה, אבל התריעו מראש שזה לא ישפר את איכות החיים שלה ורק יגרום לסבל נוסף, כאבים ושגרה שדורשת פעמיים בשבוע לבקר בבית החולים. אמא ממש לא רצתה את זה. עד אז היו לה חיים טובים, היא נהגה לצאת מדי יום לבתי קפה, לשחק קלפים וניהלה אורח חיים עצמאי ופעיל, היא לא רצתה לסיים את חייה בסבל.
ההתלבטות נפתרה כשהרופא המטפל המליץ לנו לפנות לשרן- “רפואה עד הבית”. זה באמת היה מדהים. שרן טיפלו בה מאוד יפה. צוות שלם של רופאים ואחיות הגיעו כמה פעמים בשבוע לראות אותה ולטפל בה. זכור לי במיוחד לטובה, האח שמעון בן שבת. בנאדם פשוט מדהים. הוא תמיד היה שם בשבילה ובשבילנו, יכולנו לדבר איתו בכל שעה ולהתייעץ איתו על כל דבר. הרגשנו שעם שרן אנחנו פשוט חוסכים ממנה את כל הסבל שהיא עברה בבתי החולים ושהייתה עלולה לעבור בטיפולי הדיאליזה.
אמא נשארה אתנו בבית. אט אט היא נחלשה וסיימה את החיים, אבל כשכולנו מסביבה – הילדים, הנכדים והנינים, ממש עד הרגע האחרון. היא נפטרה עם חיוך”.