שמואל נפטר בינואר 2019 בגיל 93, חולה מאד אבל צלול לגמרי עד יומו האחרון. מצב בריאותו היה מאד ירוד קרוב לעשר שנים ומשנה לשנה תפקודו העצמאי הלך ונפגע והוא נזקק לטיפול צמוד של בני משפחתו ושל מטפלת סיעודית. בתו אורית מספרת: “אבא המשיך לעבוד גם אחרי גיל 70 וגם לאחר שהשתקם מאירוע מוחי. ההתדרדרות במצבו הבריאותי החלה לאחר שנפל בבית ונזקק לאשפוז ממושך. השילוב של הבעיות האורתופדיות עם השיתוק החלקי שגרם האירוע המוחי, הפך אותו לחולה סיעודי. עם הזמן גם הכליות כבר לא תפקדו היטב והשיא היה כאשר כחודשיים לפני מותו הוא עבר אירוע לב קשה ובעקבותיו סבל מאי ספיקת לב. הרופאים בבית החולים לא נתנו לו סיכוי לשרוד אפילו כמה ימים, אבל אבא שלי היה אדם חזק למרות המחלות והוא היה צלול בדעתו ועמד על כך שהוא רוצה לחזור הביתה. בבית, עשינו הכל על מנת להתאים את הסביבה לצרכיו ולהיות ממוקדים בטיפול בו. מכיוון שאני עובדת סוציאלית במקצועי, ידעתי בדיוק מהן האפשרויות מבחינת אשפוז בבית ועל כן פניתי לקופת החולים בבקשה שיאשרו לנו טיפול במסגרת של הוספיס בית.
לאחר שקופת החולים הפנתה אותנו אל חברת שרן, קיבלנו צוות קבוע שהגיע לביקורי בית. האח דימה הגיע כמה פעמים בשבוע לבדוק את אבי, לתת זריקות כשצריך, להחליף תרופות ובימיו האחרונים הוא הוא הגיע כדי לתת לו טיפול שיקל על הכאבים והסבל.
כמי שטיפלה בשני הורים סיעודיים במשך שנים וגם מתוקף עבודתי, אני יכולה להעריך את היתרונות של הטיפול בבית. נעזרנו בשרות של שרן לטפל באבא בבית קרוב לחודשיים לאחר האשפוז האחרון שלו. במהלך החודשיים האלה לא היינו צריכים לגרור אותו מהבית לבתי חולים ולקופת חולים. דימה האח נתן לו את כל הטיפול הרפואי בבית ולנו הוא עזר בכל שאלה שקשורה לטיפול הרפואי. גם דניאל העובד הסוציאלי של שרן הגיע אלינו בכל פעם שביקשנו להתייעץ. הרגשנו שקיבלנו את כל התמיכה ואבא קיבל את כל תשומת הלב. הוא היה מאד מרוצה מכך שהטיפול בבית אפשר לו להיות מעורב בהחלטות בנוגע לטיפול בו ולסידורים שלפני המוות. כמובן שהוא שמח שהוא נמצא בבית עם המשפחה ובסביבה שנוחה לו ומבחינתו אפשרנו לו לסיים את חייו בחיק המשפחה.
מכיוון שלצערי טיפלתי בשני הורים חולים במשך שנים וגם מתוקף עבודתי אני יכולה לספר עד כמה קשה מבחינה פיזית להגיע עם חולים לטיפולים רפואיים ולכן לטיפול בבית יש יתרונות עצומים לחולה ולבני המשפחה המלווים. עדיין אין נגישות בכל המקומות ומדובר במבצע לצאת מהבית לקבלת טיפול או להמתין בתור במשך שעות לבדיקה. שנית, מבחינה חברתית, יש חוסר סבלנות וחוסר כבוד לאנשים נכים ומבוגרים ופעמים רבות אבי הרגיש מושפל כאשר גורמים רפואיים דיברו אלינו ולא התייחסו אליו. בבית, הטיפול שקיבל מהצוות של שרן היה אישי ומכבד. אבא הרגיש שבאמת אכפת להם ממצבו. הטיפול בבית הקל עליו ועלינו מאד גם בפן הפיזי וגם בפן הנפשי”.